מאת:דוד אזולאי
סיפור מרגש על ילדות ביפו של פעם – דרך עיניו של ילד קטן שלא הפסיק לחלום.
הספר מתאים: אין גיל לחולמים – אבל מומלץ מגיל 30+
בכניסה עמדה פיילה גדולה, מחציתה מים ובה שוכבים התורמוסים הזהובים – חצי קלופים. על המכירה מנצחת השכנה שלנו, ויקטוריה, אישה עגולה וגדולה שכל מילה שניה שלה תובלה בקללה ערבית עסיסית "חוד, ינעל דינאק", שאותי זה תמיד הצחיק. ידעתי שהיא לא ממש כועסת וכשצחקתי גרמתי לה לצחוק בקול רועם עם עיניים חצי עצומות והלחיים השמנמנות, תוך שהיא תוחבת לידי חופן של תורמוסים בשקית.
עיניים רודפות חלום הוא מסע מרגש אל סמטאותיה של יפו בשנות השישים, דרך עיניו של ילד שחי בין מציאות וחלום.
דויד אזולאי טווה זיכרונות של ילדות תוססת בעיר מעורבת, מלאה בריחות התבלינים, בקולות הרוכלים, ובדמויות צבעוניות שהפכו לחלק בלתי נפרד מנוף חייו.
זהו סיפור על חברות ונאמנות, על געגועים ותמימות אבודה, על בית שמתקיים בין שתי תרבויות ועל חלומות שמסרבים לדעוך.
בין דפי הספר נשזרות חוויות אישיות עם רגעים דמיוניים, היוצרים תמונה חיה של תקופה ושל מקום שלא ישובו, אך ממשיכים לפעום בלב.
ספרו של אזולאי אינו רק מסע בזמן, אלא גם הזמנה להציץ אל תוך נשמתו של ילד שהפך לאיש – איש שעדיין רודף אחר חלומותיו.
דויד אזולאי בן 64 וזהו ספר הביכורים שלו.
דויד אזולאי, יליד מרוקו (1960), גדל בשכונות יפו של שנות ה־60 וה־70 – תקופה של תמימות, צבעים, ריחות וזיכרונות שלא נשכחים.
הוא התחנך בבית הספר "שבי ציון" ובתיכון "רוגוזין", ובמהלך השנים הפך לדמות פעילה בתחומי המוזיקה, התרבות והאמנות המקומית. לאחר שירותו הצבאי עסק בהופעות מוזיקליות במועדונים ואירועים, והיום הוא אב לחמישה ילדים וסב גאה, שממשיך לטפח את אהבתו לסיפורים ולתרבות.
בשנים האחרונות יצר את הסדרה הדוקומנטרית "סיפורי יפו", הכוללת מעל 20 סרטונים מרגשים ביוטיוב ובפייסבוק – זיכרונות חיים מעירו האהובה. דויד הוא גם יוזם ומפיק של פסטיבל הצילום PlanetArava, הפועל זו השנה השלישית בדרום הארץ, ומקדם אמנות חזותית מגוונת מהפריפריה.
"עיניים רודפות חלום" הוא ספר הביכורים שלו – סיפור מסע נוסטלגי, אישי ומרגש, שמזמין את הקוראים למסע אל ילדותו… ואולי גם אל ילדותם שלהם.